content
בתחילת 2017 הוחל בישראל ביישומה של התכנית "חסכון לכל
ילד" שבמסגרתה מופקדים מדי חודש, לכל ילד באופן אוניברסאלי 50 ש"ח מטעם
המדינה לחשבון חסכון ייעודי בבנקים או במוסדות פיננסיים – הנבדלים במידת הסיכון
ובתשואה - עם אפשרות להפקיד 50 ש"ח נוספים מקצבת הילדים החודשית – הכל לפי
בחירת ההורים. במקרה שההורה לא החליט במשך חצי שנה לגבי תכנית ההשקעה מופעלת ברירת
המחדל שנקבעה על ידי המדינה ומותנית בגיל הילד. מקובל לראות בתכניות חסכון לכל ילד
(Child Development Accounts) כלי
יעיל לניתוק הקשר בין ההזדמנויות הכלכליות של ההורים לאלה העתידיות של ילדיהם –
מעין חיזוק של הניעות (המוביליות) הבין-דורית של הילדים. אי-שוויון בין דורי
בהזדמנויות מזוהה בדרך כלל עם פגיעה בסיכויי הילד לפתח את ההון האנושי הדרוש להצלחה
כלכלית בעתיד ולמניעת עוני מתמשך.
במחקר זה אנו בוחנים איך דפוסי ההחלטה של הורים בנוגע לבחירת
התכנית ותוספת ההשקעה, כפי שנתגלו בפועל במסגרת תכנית החסכון לכל ילד בישראל שהחלה
ב-2017. לשם כך אנו משווים בין האי-שוויון הבין-דורי בהזדמנויות הילדים כפי שאלה
מתבטאות בהכנסות הילדים בעת הבשלת תכנית החסכון, לבין האי-שוויון בהכנסות בהכנסה
המשפחתית הנוכחית נטו, שנקבעת מהכנסות ההורים ערב תקופת החסכון. כמו כן, אנו
בוחנים את יעילותן של מספר חלופות מדיניות אפשריות לצמצום אי-שוויון בהזדמנויות של
הילדים.
תוצאות המחקר מלמדות כי לילדים שעבורם יופקדו הפקדות מלאות
במשך 18 שנים צפוי להצטבר חסכון ממוצע של כ-24 אלף ש"ח. יחד עם זאת, לאור ההבדלים
בבחירה כפי שהיא מסתמנת בהחלטות ההורים, השילוב בין תשואות וסיכונים הצפויים בין
המסלולים שעומדים לבחירה והאופי האוניברסאלי של תכנית החסכון כיום, קיים מתאם
משמעותי בין המצב החברתי-כלכלי של ההורים ערב הפעלת התכנית לבין זה שצפוי לילדיהם
בעת הבשלת התכנית. התוצאה המרכזית של המחקר היא שבניגוד לכוונה לצמצם את
האי-שוויון בהזדמנויות, שהיא מטרה אופיינית של תכניות מסוג זה, האי-שוויון נטו בין
הכנסות הילדים בעת הבשלת התכנית צפוי לגדול בהשוואה לזה של הוריהם ערב יישום התכנית.
תוצאות אלה מחושבות בעזרת סימולציות על בסיס ההחלטות בפועל,
בהנחה שאלה לא ישתנו במשך כל תקופת החסכון. אנו בוחנים מספר חלופות מדיניות סלקטיביות
שמטרתן למנוע את התוצאה הלא-רצויה המסתמנת אם לא תשונה התכנית.